האנדרטה

אחרי מלחמת העצמאות עמדה הקהילה הקטנה מול משבר אישי כבד.

רבים מבני המקום נלחמו ואיבדו את חייהם בהגנה על המולדת.
ערב הקמת המדינה (13.5.1948), בקרב טירה נהרגו כמה מחברי המושב, בעיקר אנשי המסגרייה, הלב המקצועי של המשק.

ההלם היה עצום: המושב איבד חלק גדול מהמומחיות המקצועית שלו בלילה אחד.
בשנת 1956 הוקמה האנדרטה על ידי הפסל דב פייגין: בסיס אבן, לב לוח מסותת שעליו חרוטים השמות, וחלק עליון מפלדה. ענפים הפונים כלפי מעלה. היא הוצבה במרכז חיי הקהילה: במקום בו נערכים טקסים וערבי חג וקהילה המשיכו לתת לחללים מקום וזכרון במקום שחלקו בהגנה על קיומו.
בעקבות האובדן נאלצו חברי בני דרור להמציא את עצמם מחדש, ולעבור ממקצועות המסגרייה  והחרושת לענפי חקלאות והדרים; זה שינה את מסלול חיי המושב.
האנדרטה אינה "עוד אנדרטה", היא עדות חיה לאובדן, להכרעה ולעבודה שוב על בנייה מחודשת של קיום הרעיון למושב שיתופי.