בית האריזה והפרדסים

הסיפור של בית האריזה מתחיל הרבה לפני שהוא נבנה.
בשנת 1929 החלה "החברה למטעי ארץ ישראל" ברכישת אדמות חקלאיות באזור. כשהגיעו מייסדי בני דרור ב-1945 - חיילים משוחררים מהצבא הבריטי שרכשו את זכות הקרקע בכספי שחרורם - הם לא קיבלו אדמה מוכנה. הם התחייבו להכשיר אותה בעצמם: לנטוע, לעבד, ולמכור את הפרי.

הפרדסים לא צמחו מאליהם - הם נבנו ביד ובזיעה.
בתקופת המנדט הבריטי, עוד לפני הקמת המדינה, נארז הפרי בשטח הפרדס עצמו, במבנים קטנים שאיפשרו איסוף מהיר ויעיל. אותם מבני אבן קטנים שימשו לא רק לאריזה. לוחמי תקופת המנדט השתמשו בהם כסליקים ונשקיות - ולא פעם סיכנו בכך את האורזים ואת תושבי המקום שעבדו לידם, בלי שידעו תמיד מה מסתתר מאחורי הקיר.
עם השנים גדל המבנה, התרחב והפך לבית האריזה שאתם רואים היום. כיום מגיעים אליו פירות מכל הארץ, והפרי נשלח ברובו ליצוא. פרדסי בני דרור מתמחים בגידול פרי הדר, קלמנטינות, מנדרינות, לימונים, תפוז, אשכוליות וכדומה. לאחרונה נוסף בית אריזה לפרי כבד: מנגו, אבוקדו ופומלה.
מה שהתחיל כמבנה קטן בתוך פרדס הפך לגורם מרכזי בפרנסת המושב - ועדיין פועל עד היום.